שלום לחברים
אנחנו חוזרים עם הניוזלטר של סוף אוגוסט החם. תיכף סוגרים את הקיץ- סיף וכולנו משוועים לקצת קרירות שתבוא עם הסתיו- ח'ריף המתקרב.
ראו רשימת מילים שהוצאנו בעבר, בעניין עונות השנה ותופעות טבע בקישור כאן
אחינו המוסלמים נמצאים בשבוע השני של חודש רמדאן. קשה להם בתחילת הצום ובמיוחד כאשר הרמדאן מגיע באמצע הקיץ. איך זה קורה?
השנה המוסלמית וחודשיה נמדדים כמו זו העברית- על- פי הירח. שנת הירח קצרה משנת השמש ב- 10 ימים, כך שהרמדאן "נודד" אחורה עשרה ימים בכל פעם ולמעשה חוזר למקומו אחרי כ- 38 שנות שמש. לוח השנה העברי מתקן את עצמו ב"שנים מעוברות" ומוסיף לעצמו את חודש אדר ב' מדי 3-4 שנים ובכך מתאים את החגים לעונות השנה (מי היה רוצה את חג הקציר באמצע החורף?)
האסלאם לא עשה כך ויצא שקיבלנו את צום הרמדאן בקיץ, בו היום ארוך והחום קופח. המאמין נאנח ודבק במצוות, תוך שהוא חושב על רמדאן חביב וקריר של פברואר. לא נורא, רק עוד 19 שנים...... החיפזון מהשטן, אל עג'לה מן א(ל)שיטאן, כבר אמרנו.
פתגמים להנאתנו:
סאלו א(ל)ג'מל: איש בתשתע'ל (אמור: בתשתרל)? קאל: סאעאתי. קאלו לו: מבין מן אידיכ.
שאלו את הגמל: מה אתה עובד? אמר: שען. אמרו לו: ניכר מידיך.
הפתגם מדבר על מי שמתפאר בדבר לא-לו, בעוד האמת ברורה ומרוחה לו לרוח בפניו.
סמיהא בנדורה
קרא לה עגבניה
קרא לזה איך שאתה רוצה, אפילו עגבניה. אמירה חשובה שבאה כמענה למי שמתחיל להתפתל, לסובב אותנו במילים ולמכור לוקשים. אני רואה מה כונתך, לא חשוב איך תציג את זה.
עלא קד פראשכ מד אג'ריכ
לפי גודל המזרון שלך פשוט את רגליך
התנהג לפי יכולותיך. "אל תקפוץ מעל הפופיק"
על שמות- המשך לסיפור המסבחה ושמות האלוהים מהניוזלטר הקודם:
למסבחה יש 33 או 99 חרוזים המייצגים את 99 שמותיו הטובים של האלוהים- אלאסמא אאלחוסנא. כך לדוגמה נהוג לומר, כציטוט חלק מהשמות- "אל פתאח אלעלים, אל רזאק אל כרים"-הפותח, היודע, המפרנס, המכובד.
כך הוצמד התואר עבד - (עבד) לכל שם משמות האלוהים ויש לנו מגוון שמות שמתחילים ב עבד אל .....- עבד אל כרים, עבד אל פתאח, עבד אל נאצר, עבד אל רזאק. כל אחד מאלו מכונה בביתו או בחברה הקרובה בכינוי הקיצור הפשוט "עבד" ורק אם יש כמה אחים, קרובים או שכנים עם שמות מסדרה זו נוקבים בשם המלא. כולנו מכירים את השיבוש הקשור לשמות אלו- "עבדול" שמקורו למעשה ב"עבד אל...."
זמן שמחות- קצת על ריקודי בטן:
רקדניות הבטן מייצגות חלק חשוב מן התרבות הערבית. סגנון הריקוד ידוע ומוכר מזה דורות, אך הלבוש הוא רעיון מצרי משנות ה- 30, שנועד לשמח את לב התיירים ועשירי מצרים. עד אז הופיעו הרקדניות בלבוש צנוע מאד ולכל היותר כרכו חגורה סביב המותן להדגשת התנועות, אך מעל בגד אטום, צנוע וסגור.
נביא כאן בית משיר ידוע המלווה את רקדניות הבטן- "מא קאל לי וקלת לו" של פריד אלאטרש.
קאלו לי כלאם וקאלו לו כלאם
וכאן ביני ובינו ח'סאם
כלאמהם זאד.... ע'ראמי ע'ראם (אמור: רראמי רראם)
ופאד בו אלשוק ובעת לי סלאם
וסלאמו פרחת לו וקאבלני דחקת לו
אמרו לי מילים, אמרו לו מילים
והיה בינינו ריבים
סיפוריהם הוסיפו אהבה לאהבתי
ורבו (בו) הגעגועים ושלח לי (דרישת) שלום
ול(דרישת) שלומו שמחתי ו(כאשר)פגש אתי- צחקתי לו.
הדברים מובאים מתוך אתר "שער למגזר"- בית הספר ללימוד ערבית מדוברת. ראו באתר על הקורסים, קבוצות הערבית המדוברת וחומרי לימוד רבים לשימוש חופשי.
ניר פלוטקין M.A. מנכ"ל "שער למגזר" - פעילות מקיפה במגזר הערבי. http:/www.lamigzar.com/
